חדר אטום -תעסוקת נשים פלסטיניות אזרחות המדינה

הקדמה

תופעת התעסוקה של ערביי ישראל המהווים כ 1.2 מליון איש , מורכבת ומהווה אתגר גדול משמעותי לישראל ולכלכלתה. תעסוקת הערבים וסגירת הפערים בינם לבין האוכלוסייה היהודית הם גם אתגרים חשובים שמדינות OECD העמידו לפני ישראל.

שיעור השתתפותם של הערבים הפלסטינים בישראל עומד על 42% , לעומת 59% בקרב היהודים. והשכר החודשי הממוצע ברוטו בחברה הערבית עומד על 5,419 ש"ח , בעוד השכר הממוצע בקרב היהודים עומד על 8,506 ש"ח. יותר ממחצית המשפחות הערביות חיות מתחת לקו העוני, (ג'בארין, 2010). הנשים הערביות הן האוכלוסייה הפגיעה ביותר והמושפעת ביותר ממעגל העוני, ולכן אנו עדים "לפמיניזציה של העוני" במיוחד בקרב אוכלוסיית הנשים הפלסטיניות במדינה,שדוחקת אותן לשוליים ומדירה אותן משוק העבודה. וכשהן מקבלות משרות לרב הן מופלות לרעה בהיותן ערביות ובשל היותן נשים.

בישראל מחקרים רבים הוכיחו כי תעסוקת נשים מתקשרת באופן שלילי לעוני, וכי רמת העוני נמוכה באופן משמעותי במשקי בית בהם נשים משולבות בתעסוקה (למרות שישנו פער בשכר בין גברים לנשים ובין נשים ערביות לנשים יהודיות), והישארותן של נשים ערביות מחוץ לשוק העבודה פוגעת בסיכוייהן של משפחות ערביות לפרוץ את מעגל העוני ובסיכוין של נשים לשפר את מעמדן הכלכלי והחברתי.

העוני הנרחב בקרב המשפחות הערביות מוסבר, בין היתר, בשיעורי התעסוקה הנמוכים של האזרחים הערבים ובמיוחד בין הנשים הערביות. מאחר ושיעור הנשים הערביות בשוק העבודה נמוך מאוד ועומד בגילאי 18-64 על 22.5% (18.7 מועסקות ו 3.8 % מובטלות אך מחפשות עבודה) יחסית לשיעור הנשים היהודיות המגיע ל 71.3%, בגילאי 15 ומעלה ( קינג ואחרים 2009). לדוגמא המדינה נחשבת למעסיק העיקרי של נשים ובמיוחד אקדמאיות, מאחר ו 65% מכלל המועסקים במשרדי הממשלה הן נשים, אך נשים פלסטיניות מהוות 3% בלבד מכלל עובדי המדינה (יאסר עואד, 2007).

נשים פלסטיניות אזרחיות המדינה עבדו בעבר וממשיכות לעבוד במגוון של תחומים. חלק גדול מהעבודה של הנשים היא עבודה ללא שכר ולכן אחוז הנשים הפלסטיניות אזרחיות המדינה המועסקות במשק הוא קטן מאד ומהווה אחד האחוזים הנמוכים בהשוואה לא רק לאחוז הנשים היהודיות המועסקות במשק אלא גם בהשוואה לנשים ערביות בסעודיה.

חוקרים רבים ציינו ששיעור השתתפותן של נשים פלסטיניות בישראל בכוח העבודה הרשמי הוא מהנמוכים ביותר בעולם, הן ביחס לעולם הערבי והן ביחס למדינות פוסט - תעשייתיות. (סער2011, ג'בארין ,2010; עואד, 2007) . תעסוקת נשים ערביות יכולה לעזור למשפחות להיחלץ ממעגל העוני.

תעסוקת נשים פלסטיניות אזרחות המדינה היא לא רק תוצאה של הצע וביקוש אלא היא מושפעת מגורמים פולטים ומבניים כך למשל שלמרות העלייה הניכרת שחלה בשנים 2006-1990 ברמת ההשכלה בקרב נשים ערביות, ולמרות שמחקרים מראים כי ישנו קשר חיובי חזק בין רמת השכלה וסיכויי ההשתלבות בשוק העבודה, אולם בכל הקשור לאוכלוסיית הנשים הערביות בישראל, השתתפותן בשוק העבודה גדלה רק מעט.

המציאות

• 22.5% מכלל הנשים הפלסטיניות הערביות משתתפות בשוק העבודה.

• כ 57% מבין המועסקות, עובדות במשרה מלאה, 30% מועסקות במשרות חלקיות ו12% עובדות בעבודות לא סדירות.

• הנשים הפלסטיניות אזרחות המדינה נמצאות בתחתית הסולם המעמדי, לרב הן מועסקות במקצועות המתגמלות בשכר נמוך בסולם המשכורות. (בן פורת 1984).

• באופן כללי ידוע ששכרן הממוצע של נשים בישראל הוא 82% משכרם של גברים שכרם של נשים ערביות הוא בממוצע 60 % משכרן של נשים יהודיות

• הנשים הערביות המועסקות בשוק היהודי משתכרות יותר מאשר בשוק הערבי.

• אחוז גדול מהמועסקות במשרדים פרטיים לא מקבלות שכר המינמום,

• רב הנשים הפלסטיניות אזרחות המדינה המועסקות עובדות במקום מגוריהם.

• שיעור ההשתתפות הגבוה ביותר של נשים ערביות בשוק העבודה הוא בגילאים 25-34.

• כ-80% מהנשים הערביות, שאינן עובדות ומעוניינות לעבוד, הן צעירות עד גיל 44.

• כ-60% בעלות לפחות 12 שנות לימוד וכ-70% יודעות עברית.

• סטודנטיות ערביות; %44.5 מהן למדו במכללות לחינוך, %42 למדו באוניברסיטאות והיתר-%13.5- במכללות אקדמיות. תחום הלימוד הרווח ביותר בקרב הסטודנטיות הערביות היה חינוך והכשרה להוראה, כאשר כמחצית הסטודנטיות הערביות למדו תחום זה.

• אחוז התעסוקה אצל האקדמיות הערביות ולפי דרגת התואר תואר ראשון 71 %,תואר שני81%, תואר שלישי 79%.

• רק 3% מכלל העובדות בשירות המדינה הן מהחברה הערבית.

• מקום מגורים: שיעור ההשתתפות בכוח העבודה ביישובים עירוניים גבוה מאשר ביישובים כפריים. מבחינת מקום מגורים, שיעור ההשתתפות הגבוה ביותר בכוח העבודה הוא של נשים ערביות המתגוררות במחוז תל-אביב.

• דת: שיעור ההשתתפות בכוח העבודה של נשים נוצריות הוא 35% – יותר מפי-שניים מזה של נשים מוסלמיות, שהוא 15%.

• מצב משפחתי: שיעור ההשתתפות של נשים נשואות הוא 16%, ואילו שיעור ההשתתפות של נשים רווקות הוא 37%.

לנשים אלה פוטנציאל רב להשתלב בשוק העבודה, אולם לא ניתן לממש פוטנציאל זה ללא הגדלת הזדמנויות התעסוקה המוצעות להן, וללא שינוי במדינות.

בניגוד לתפיסה הרווחת, החסם העיקרי בפני כניסתן לשוק העבודה, אינו החסם התרבותי, אלא המחסור במקומות עבודה הפתוחים בפניהן והקושי בנגישות לשוק העבודה.

ישנם שלושה סוגים של חסמים שמעכבים: מבנה ההזדמנויות (תשתיות, מדיניות וחסמים מבניים אתגרים אלה נובעים ממדיניות ממשלתית שהתקיימה לאורך שנים או אתגרים או חסמים הנובעים משוק העבודה עצמו), המאפיינים האישיים של הנשים (אתגרים או חסמים הנובעים מפרופיל הנשים כמו: רמת השכלה, תפיסות אודות משמעות העבודה בחיים, רמת השפה העברית, שילוב בית-קריירה, השכלה, מצב משפחתי, גיל וכן הלאה) וגורמים "תרבותיים" , רוב החוקרים מסכימים שהסוג הראשון הוא המרכזי והחשוב ביותר.

מבנה ההזדמנויות:

• היעדר תשתיות תעסוקה ביישובים הערביים - אחד החסמים המשמעותיים בהשתלבותן של נשים ערביות בשוק העבודה זה היעדרן של הזדמנויות עבודה באזור מגוריהם. מחקרים מראים כי עיקר הזדמנויות העבודה קיימות במרכז הארץ או בקרבתם של יישובים יהודים בארץ. הממצאים מראים כי רק 2.4% מסך כל שטחי התעשייה בישראל נמצאים ביישובים הערביים. כך שהמחסור בהזדמנויות עבודה מקשה על שילובן של נשים ערביות בשוק העבודה. אתגר זה מחייב נשים להרחיב את מעגל החיפושים, המעלה אתגרים נוספים.

•

• ניידות ומרחק גיאוגרפי – מחקרים מעידים על קיומן של בעיות בתשתיות תחבורה ציבורית רלוונטית העשויה לתמוך בניידות נשים בכלל, ונשים עובדות בפרט. היעדר או קשיים בניידות המאפשרת לנשים ניידות יעילה למקומות עבודה כמו תחבורה ציבורית סדירה מהיישובים הערבים ואליהם מהווה מכשול בפני נשים ערביות להשתלבות בשוק העבודה.( מחקר ברוקדיל, 2009) במיוחד שמרבית האוכלוסייה הערבית גרים בפריפריה ורחוק מהערים המרכזיות

• מחסור בשירותים תומכים ביציאת נשים לעבודה כמו במעונות יום לטיפול בילדים קטנים , אתגר משמעותי נוסף המקשה על השתלבותן של נשים ערביות בשוק העבודה הינו המחסור במסגרות לילדים. המחקר האחרון שערכתי בנדון מראה פערים גדולים בין משאבים המוקצים לנושא זה בחברה הערבית ולמשאבים בחברה היהודית. -

• תעסוקה בלתי הוגנת - השילוב בין שלושת האתגרים הראשונים הופך משימת ההשתלבות בעבודה הוגנת והולמת לכמעט בלתי אפשרית ולרבה הצער חלק מהנשים נאלצות לעבוד במקומות עבודה שאינם מכבדים את חוק העבודה. דבר זה הופך להיות משמעותי יותר בהיעדר אכיפה מספקת של חוקי העבודה. מחקרים מראים כי קיימת תופעה של תעסוקה בלתי הוגנת של נשים בשוק העבודה. התופעה כוללת ממדים שונים של תעסוקה בלתי הוגנת, אם זה בתשלום שכר פחות משכר מנימום, הטרדה מינית, אי תשלום של שעות נוספות ושל הטבות שונים המגיעות לעובדת על פי חוק. יחד עם זה אי אכיפת חוקי עבודה מעמיקה את הבעיה - למרות שנושא אכיפת חוקי עבודה קיים במודעות של משרד הכלכלה, ולמרות קיומו של גוף האחראי על הנושא, אך עדיין לא קיימת פעילות בשטח המרתיעה את המעסיקים מהעסקה בלתי הוגנת.

• אפלייה נגד נשים ערביות - שוק התעסוקה הינו שוק תעסוקה אתני המפלה לרעה קבוצות על רקע לאומי והוא שוק שאינו מפותח .. כאשר מדובר באפליה הנשים הערביות סובלות מאפליה כפולה, וזה מעצם היותן ערביות ומעצם היותן נשים. האפליה נגד נשים אינה אך ורק בעצם הקבלה לעבודה אלא ממשיכה גם לאחר הקבלה לעבודה ומתבטאת במימדים של שכר, קידום בעבודה, סוגי עיסוק וכדומה.

• דרישות שוק התעסוקה - שוק התעסוקה העכשווי הינו שוק דינמי התובע התחדשות והתאמה אישית מתמדת לשוק העבודה. בנוסף, שוק העבודה דינמי במובן של מעבר בין מקומות עבודה בניגוד לשוק העבודה בעבר שהבטיח קביעות ובטחון כלכלי ארוך טווח. דינמיות מעין זו מעמידה אתגרים שונים בקרב נשים ערביות במיוחד עבור נשים שעבדו או למדו בעבר והפסיקו לעבוד למען גידול ילדים, כך החזרה שלהן מחייבת אותן לעבור תהליך מחודש של הכנה לעולם העבודה. במיוחד בכל הקשור לאוריינות ממוחשבת.

• לאחרונה ישנה השקעה והתחלה לשינוי מידיינות מטעם המדינה ומוסדותיה, במיוחד לאחר כניסת ישראל למועדון המדינות המתועשות OECD השפיע על העלאת נושא תעסוקת נשים ערביות ברמה המדינית.

המאפיינים האישיים של הנשים

• רמת ההשכלה - פער בין משרה מוצעת להכשרה קיימת - פער בין סוג העיסוקים המוצעים בשוק התעסוקה לבין ההכשרה / ההשכלה שיש למשתתפות ו/או בין שאיפות הנשים להשתלב במשרות מסוימות בשוק התעסוקה. רוב המשתתפות מגיעות עם השכלה או הכשרה בתחום החינוך כאשר תחום זה אינו מציע משרות פנויות כלל ולפי נתונים סטטיסטיים קיים עודף ביקוש של בעלות השכלה בתחום החינוך. במקביל, ישנן עיסוקים המוצעים שעל מנת שהמשתתפות יוכלו להשתלב בהם צריכות לעבור הכשרה או הסבה כמו לדוגמא תחומי השירותים, השיווק והמכירות. גם מצב משפחתי, השכלה, דת, גיל , מקום מגורים.

• תפיסות אודות משמעות העבודה - שינוי תפיסות אודות משמעות העבודה – קיימות מספר סוגיות בהקשר זה: הסוגיה הראשונה – תפיסת "המשרה המכובדת" - סוגי משרות כמו לדוגמא עבודה במפעלים, או כל עיסוק שאינו סב סביב מקצועות החינוך או משרות פקידות הנתפסות במונחיהן של הנשים "משרות מכובדות". הסוגיה השנייה - התקיימות מקצבאות – נשים המקבלות קצבאות מעדיפות לרוב לא לאבד אותן כמקור הכנסה יציב למרות שמדובר בסכומים לא גבוהים יחסית להשתכרות מעבודה המעניקה שכר הוגן. סוגיה זו מקשה על נקיטת צעדים מצד המשתתפת לקראת השתלבות בשוק העבודה. הסוגיה השלישית – עבודה לא רשמית – קיימת העדפה בקרב חלק מהנשים לעבוד מהבית בעבודות לא רשמיות כמו קוסמטיקה, אוכל וכדו'. עבודה זו אינה תמיד מביאה להתקדמות או פיתוח עסקי בהשוואה למצב של פתיחת עסק רשמי הפותח יותר אפשרויות של התפתחות והתקדמות עסקית. במקרים רבים חוסר הידע אודות פתיחת עסק והתמודדות עם רשויות המסים מרתיעה נשים מכניסה לעולם זה. סוגייה זו מהווה אתגר שחשוב להתמודד איתו על ידי הענקת הכלים הנחוצים לנשים לפתיחת עסק.

• רמת השפה העברית - היא אחד החסמים המרכזיים עבור משתתפות להשתלב בשוק התעסוקה. ביוזמות תעסוקה, כמו בפרויקט עתידה, קיימת הכשרה המתמקדת בהעלאת הרמה של השפה העברית, אך ולמרות ההשקעה הרבה מצד עתידה בנושא, קיים עדיין צורך בפיתוח תחום זה באופן שיאפשר לנשים לשפר את השפה העברית שתתאים לדרישות שוק העבודה. כלומר, קיים צורך בפיתוח אמצעים תומכים כמו – אתר אינטרנט המאפשר למשתתפות לתרגל את השפה, מועדונים או פעילויות תומכות, עידוד מעסיקים לפתוח קורסים לשיפור השפה התעסוקתית הרלוונטית לעסקים שלהם וכדומה.

• שימוש מחשבים.

• שילוב בית-קריירה – נשים נוטות לחפש משרות בהן שעות העבודה עד הצהריים ומשרות שאין בהן משמרות במטרה לשלב בין תפקידן כאמהות לבין היותן עובדות בשוק התעסוקה. אתגר זה משלב בתוכו שני צדדים – הראשון המחסור במסגרות המסייעות לאמהות להישאר בעבודה מעבר לצהריים (צויין לעיל), והשני התפיסות של הנשים אודות תפקידן כאמהות הנושאות האחריות הבלעדית על חינוך הילדים. חלק מהנשים עובדות עד לשלב הולדת ילדים ויציאה לחופש לידה של שנים. דבר המקשה על החזרה לשוק העבודה בעיקר בגלל השינויים המהירים בעולם זה ההופך את הידע והניסיון שלהן לפחות רלוונטי ולפחות אפקטיבי ככלי השתלבות מחדש בעבודה.

• חלק מהנשים עובדות עד לשלב בו הן מתחתנות ומולידות ילדים. נשים רבות מפסיקות לעבוד כאשר נולדים להן ילדים, תקופה זו יכולה להימשך בין 6 עד 10 שנים ולעתים יותר. הרצון לחזרה לשוק העבודה לאחר תקופה כזו ממושכת מהווה אתגר גדול לאחר שהאישה איבדה את רצף הידע אשר חדל להיות מעודכן. למשל התמצאות במחשב ואפילו התמצאות בהתנהלות במקום עבודה, תחבורה ועוד.

1) גורמים "תרבותיים"

• נורמות וערכים של חברה מסורתית.

• שוק תעסוקה במובלעת האתנית נשלט ע"י גברים.

• חוזה מגדרי, חלוקת העבודה היא לפי נורמות החברה.

ניצנים של שינוי – שילוב נשים ערביות בשוק התעסוקה

בשנים האחרונות החלו לעלות יזמות לשינוי תמונת מצב תעסוקת הנשים הערביות בשוק התעסוקה. הניסיון של המדינה בשנים האחרונות יחד עם הניסיון של ארגוני חברה אזרחית הפועלים בתוך החברה הערבית בישראל, הביא לאקטיביזם שנמצא בתחילת הדרך, שמטרתו להביא להעלות את מספר הנשים הערביות המשתתפות בשוק העבודה במשרות הולמות את כישוריהן ובתנאי תעסוקה הוגנים. עתידה, הינו אחד מפרויקטי התעסוקה, שתחילת דרכו הייתה באמצע 2009, לקידום תעסוקת נשים ערביות. לפני עתידה הוקמו תוכניות ומרכזי תעסוקה נוספים על ידי גורמים שונים הנושאים אותה מטרה, לדוגמא – תכנית "ריאדייה" שהוקמה על ידי תב"ת (תנופה בתעסוקה) ומופעלת היום על ידי משרד הרווחה והנותנת מענה לנשים ערביות אמהות, בעלות השכלה הנעה בין השכלה פחות מתיכון ועד הכשרה מקצועית (לא אקדמאיות). תוכנית דומה שהוקמה על ידי קרן אברהם והפועלת בקרב אותה אוכלוסיית יעד של "ריאדייה" הינה תוכנית "שריקאת חיאת". בנוסף, בתחילת 2013 הוקמה חברת אלפנאר האחראית על הקמת והפעלת רשת של מרכזי תעסוקה מהדרום עד הצפון הבאים ליישם 4 החלטות ממשלה. מרכזים אלה משרתים את כלל האוכלוסיה ובעיקר את אוכלוסיית הנשים. כמו כן, עמותת "נשים נגד אלימות" הקימה בשנים האחרונות אתר משרות המציע משרות עבור אקדמאיות.

במקביל לכך, הוקמו גופים ועמותות שעיקר פעילותם הינה מול המעסיקים היהודים במטרה לשנות דעות ולפתוח דלתות של מועסקים מהחברה הערבית. אחת העמותות הפעילה בתחום הינה עמותת "קו משווה" שהייתה שותפה בהקמת עתידה. בנוסף, הוקם הפורום לגיוון הון אנושי העובד מול עסקים גדולים ומסייע לארגונים אלה בהטמעת תהליך גיוון הון אנושי בתוכם.

היוזמות הנ"ל ועוד יוזמות נוספות התומכות ביציאת נשים ערביות לשוק התעסוקה מהווים ניצנים של תהליך שמטרתו להגדיל את השתתפות הנשים הערביות בשוק העבודה במסגרת משרות הולמות והוגנות, למרות כל האתגרים שהוזכרו לעיל. יחד עם יוזמות אלה, האתגרים של אכיפת חוקי עבודה, יצירת מסגרות לילדים, תמריצים למעסיקים להעסקת ערבים וסוגיית הניידות, אלה אתגרים משמעותיים העומדים בפני יוזמות תעסוקה שההשקעה בהם מצד המדינה עדיין בתחילת הדרך.

המלצות:

התנאי הבסיסי לקיומו של שוויון מגדרי בחברה הישראלית הוא התגייסות ממשלתית לשוויון מגדרי והבטחת תקציב שמבטא עקרון השוויון המגדרי, כמו כן אימוץ תוכניות ממשלתיות להבטחת יכולתן של נשים להתפרנס בכבוד. לשם כך, עלינו לנקוט מספר צעדים לאימוץ תקציב ממשלתי בלי הטיה מגדרית . כמו כן חשוב לנקוט כל הצעדים כדי שיגדילו את סיכוייהן של נשים למצוא עבודה, במיוחד נשים פלסטיניות אזרחות המדינה, נשים מהפריפריה, נשים חרדיות ועד להתקבל לעבודה ללא חשש לאפלייה, ולהבטיח תנאי תעסוקה נאותים. ראשית, על הממשלה לקדם צעדים שיבטיחו כי נשים לא תופלנה בקבלה לעבודה בשל היותן נשים, בשל הריון וטיפולי פוריות, או בשל מוצאן הלאומי או האתני גם בפועל ולא רק על פי חוק.

עלינו לבנות ולתקצב תוכניות שיעודדו השתתפות של אימהות בשוק העבודה, כגון התאמה בין ימי החופשה במערכת החינוך לימי החופשה המגיעים לכל עובד/ת, תקצוב מסגרות לטיפול בילדים, מתן אפשרות לעבודה גמישה תוך שמירה על זכויות העובד/ת המטופל/ת בילדים והרחבת מסגרות הטיפול בילדים (מעונות ומשפחתונים) וסבסודן לנשים עובדות כך שיהוו מסגרות תומכות ליציאת נשים לעבודה ובמשך יום העבודה כולו. עלינו לבצע את ההשקעות הנדרשות להעלאת שיעור השתתפותן של נשים ערביות בשוק העבודה ובתנאי עבודה הוגנים כמו גם של נשים מבוגרות שנמצאות בסיכון גבוה לאבטלה ממושכת. הדרך המיידית לעשות כן היא לעדכן ולהנגיש את מערך ההכשרה המקצועית בישראל כך שיתאים לצרכי שוק העבודה ודורשי העבודה כאחד, ולהפסיק את הנוהג להפחית את דמי האבטלה של המשתתפות בהכשרה. להבטיח הכשרות במימון ממשלתי גם לנשים שלא נכנסו עד לשוק העבודה. ולהבטיח מימון ממשלתי לאזורי תעסוקה בחברה הערבית ובפריפריה. לעודד יוזמות לפיתוח תעסוקה מקימת.

שנית, עלינו להגביר את ההגנה לה זוכות נשים במקום העבודה. בכלל זה, אנו צריכים לשפר משמעותית את האכיפה של חוק שכר שווה, לעודד התארגנות עובדות, להגביל את פערי השכר בין עובדים ועובדות בתפקידים ודרגים שונים, ולהרחיב את המאבק במיגור ההטרדה המינית במקום העבודה.

שלישית, עלינו לייצר שיפור משמעותי בתנאי ההעסקה של נשים עובדות – להעלות את שכר המינימום ולהרחיב את הבסיס לחישוב הפרשות סוציאליות, להקים קרן פנסיה ציבורית ללא מטרות רווח ובדמי ניהול נמוכים, לעבור מהעסקה קבלנית להעסקה ישירה במגזר הציבורי ובמגזר הפרטי, לקצר את שבוע העבודה, ולאכוף את הגבלת ההעסקה בשעות נוספות.

מעבר לכך, על הממשלה להטמיע חשיבה מגדרית בתחומי העיסוק ובתהליכי התכנון והתקצוב של משרדי הממשלה השונים. לשם כך עליה להתייחס באופן מפורש להשלכות מדיניותה על נשים, לצרכים הייחודיים של נשים בשירותי התחבורה, הבריאות, התעסוקה, והחינוך (בין היתר), ולאופן בו ניתן לקדם שוויון בין נשים לגברים באמצעות תקציב המדינה מדי שנה.

צורך מיידי נוסף הוא הגנה על נשים מפני אלימות. על הממשלה להגביר את האכיפה כמו גם את מאמצי החינוך נגד אלימות בקרב גברים. במקביל, עלינו להרחיב את זכויותיהן של נשים נפגעות אלימות בתהליך השיקום הנפשי-כלכלי. לא ניתן להפריד בין האלימות נגד נשים בתוך הקו הירוק לבין האלימות המופעלת נגדן במסגרת מנגנוני הכיבוש בעזה ובגדה המערבית. רק יצירה של מציאות חדשה של שתי מדינות לשני עמים תוכל למנוע את הפגיעה בנשים במחסומים, בתקיפות, ובהדרה מרחבית וכלכלית שהם פועל יוצא של הכיבוש הישראלי.

לבסוף, על המדינה לפעול להבטחת ייצוג הולם של נשים ממגוון קבוצות האוכלוסייה במוקדי קבלת החלטות – במשרדי הממשלה, בחברות הממשלתיות, במפלגות, ובשלטון המקומי.

בנוסף

• בניית תוכניות להכוון התעסוקתי והעברתה בבתי ספר תיכון.

• בניית תוכנית ארצית וכללית לתמיכה בתעסוקת נשים ערביות ברבדים השונים.

• מדיניות רווחה תומכת תעסוקת נשים.

• עידוד פיתוח תחבורה ציבורית מן ואל הכפרים הערביים

• הרחבת אזורי תעסוקה בישובים הערבים.

• עידוד תוכניות ה Diversity . שתעזור בשבירת חסמי אפליה בקרב מעסיקים.

• קמפיין ציבורי מטעם הממשלה שמעודד תעסוקת ערבים .

• תמיכה בתוכניות תעסוקה שמטרתן הכשרת הנשים והכנתן לכניסה לשוק התעסוקה.

• אכיפת חוקים .

• הכשרות ספציפיות מותאמות לצרכי השוק.

רשימת מקורות:

1) יוסף גבארין (יוני 2010), תעסוקת ערבים בישראל האתגר של הכלכלה הישראלית. המכון הישראלי לדמוקרטיה.

2) הימת זועבי, תעסוקת נשים פלסטיניות בישראל, מדא אלכרמל.

3) עולא שתיווי (ינואר 2010) , מסגרות טיפול לגיל הרך : חסם מרכזי לתעסוקת נשים ערביות, הדוח של פורום " נשים לתקציב הוגן .

4) מחקר ברוקדיל. תעסוקת נשים ערביות בנות 18-64.

5) نسخة أولية اعتمدت على ورقة لم تنشر للدكتورة هالة اسبانيولي، قدمت في مؤتمر حقوق الإنسان في المجتمع العربي في إسرائيل، الناصرة/ إسرائيل، 1994 (إنجليزي-عربي).

6) ن. لوين-ابستن و م. سييمينوف، الأقلية العربية في اقتصاد إسرائيل، شركة بولدر: دار نشر وست فيو، 1993 و م. سوفار و آي. شنل، "الصناعة العربية في السوق الإسرائيلية" المجلة الاقتصادية، 1995. الإطلاع أيضاً على آي. لوستيك، عرب في الدولة اليهودية، أوستن، تكساس: دار نشر جامعة تكساس، 1980 (يقول أن الأقلية العربية الفلسطينية في إسرائيل محتكرة ومتحكم بها من نظام متطور من السيطرة تمارسه السلطات الإسرائيلية).

7) تقرير الكنيست، 28 أيار 1993.

8) الملخّص الإحصائي لإسرائيل، مكتب الإحصاء المركزي (CBS) 1996، صفحات 292-293.

9) أمين فارس، مكانة المرأة العربية في سوق العمل، مكتب رئيس الوزارة أيار 1996 (في اللغة العبرية).

10) المكتب المركزي للإحصاء 1996 جدول 1203

11) ج. ايكر، "النساء والتصنيف: مراجعة للأدب الحديث، "علم الاجتماع المعاصر 9: 25-35 (1980)؛ل. بنيريا، اد.، النساء والتنمية، نيويورك: برايغر، 1982؛ و ن. لوين – ابشتن و م. سيمينوف، 1993.

12) ي. شمالتز، "قوة العمل العربي في إسرائيل" في لبيش، أ. اد.، العرب في إسرائيل: الاستمرار والتغيير، القدس: ماجنس، 1981 و س. جيريز، العرب في إسرائيل، نيويورك: تقرير شهري، 1976.

13) الملخص الإحصائي لإسرائيل 1996 (جدول 12.20).

14) أ. أطرش، هآرتس، 31 آذار 1995 و أ. أطرش، مراجعة اقتصادية لسنة 43، تشرين ثاني 1996.

15) ن. لوين-أبشتن & سيمينوف، 1993 و ه. روزنفيلد،" التغيير والتناقضات في العائلة الريفية،" في لبيش، أ.، اد.، العرب في إسرائيل: الاستمرارية والتغيير،، القدس: ماجنز، 1981.

16) ابتسام ابراهيم, "مكانة النساء العربيات في اسرائيل", تقرير نشرته سيكوي, 1993.

17) ي. بن-بورات، "الأزمات الإسرائيلية: العلاقات الاقتصادية بين اليهود والعرب،" ديسنت (خريف): 457-467, 1984.

18) ب. سفيرسكي، "النساء في خط الإنتاج العالمي: النساء الإسرائيليات في خط الإنتاج،" بريروت: حيفا، 1987.

19) آي. دروري، : ثقافة العمل لدى النساء العربيات في مشاغل النسيج في الجليل،" 1996.

20) الصبار، 27 أيلول 1996 (إغلاق مصانع النسيج) أيلول 27/1996 (بداية إجراءات المحكمة حول قضية العاملات الفلسطينيات في قرية بئر المكسور، 20 تشرين ثاني 1996 (عاملات النسيج أمام المصانع المغلقة)، 20 كانون أول 1996 (إغلاق مصنع لودزيا في قرية دير حنا)، وفي 2 شباط 1997 (تخلت الهستدروت عن قضية العاملات)؛ دفار، 2 حزيران 1995 (النساء الفلسطينيات يعملن تحت الحد الأدنى للأجور)؛ فصل المقال، 6 آذار 1997 (ماءتا عامل يحتجون ضد إغلاق مصانع النسيج)؛ هآرتس، 15 أيلول 1997 (التمييز ضد العاملات)؛ الاتحاد، 13 آذار 1997 (الكنيست تناقش قضية دلتا)؛ 17 آذار 1997 (الكنيست تعلن تضامنها مع عمال دلتا)؛ 20 آذار 1997 (عمال دلتا يعلنون الإضراب في شفاعمرو)؛ كل العرب،، 3 آذار 1997 (التضامن مع عاملات دلتا)؛ زوهديرخ، 12 آذار 1997 (إغلاق مصنع دلتا في شفاعمرو)، وفي 12 آذار 1997 (انخفاض البطالة).

21) الجيروسلم بوست، 22 أيار 1997 (مقال افتتاحي) يورد مقالاً حول "النساء العاملات في إسرائيل" في التقرير السنوي 1996 لدائرة الدخول القومية في الخزينة.

22) أورا نمير، "النساء العربيات في إسرائيل"، قيم 15،3: 44-47، 1971 (باللغة العبرية).

23) ن. حجاب، قوة النساء: النقاش العربي حول النساء والعمل، كامبردج، مطبعة جامعة كامبردج، 1981.

24) زودت المعلومات من مكتب وزارة العمل في رده على رسالة لنبيلة اسبانيولي، مديرة مركز الطفولة في الناصرة، بتاريخ 23 شباط 1995. طالبت نبيلة اسبانيولي الوزارة أن تقدم المزيد من دورات التدريب المهني للنساء الفلسطينيات في إسرائيل. ردت الوزارة بتبيان المعلومات أعلاه، وأفادت أنه ليس هناك أية حاجة إلى دورات إضافية، حيث أن الوزارة تقوم بتوفير فرص تدريب مهني للنساء الفلسطينيات.

25) ه روزنفيلد، "من الفلاحة إلى العمل المأجور والفلاحة المتخلفة: تحوّل القرية العربية"، في مانرز، ر .اد.، العملية والنمط في الثقافة، شيكاغو: الدين، 1994 (يفيد أن المجتمع العربي لا يقف ضد النساء اللاتي يعملن خارج البيت)، و م. الحاج، "تغيير بنية الحمولة العربية: تأثير الحداثة في المجتمع الحضري"، التطور التنموي والتغيير الثقافي 237: 36-258، 1988 (يفيد أن النسبة المنخفضة للنساء الفلسطينيات اللاتي يشاركن في سوق العمل ليست بسبب ضغط العائلة على النساء اللاتي يعملن خارج البيت).

26) الإطلاع على م. مرعي، "الأدوار القائمة على الجنس للذكور والإناث الفلسطينيين": أطروحة الدكتوراه غير المنشورة، ايست لانسنغ، م أي: جامعة ميتشغان الحكومية، 1983؛ س. مرعي، "دور النساء كمحرضي التغيير في المجتمع العربي في إسرائيل" في م. سافير، م. مدنيك، د. ازرائيلي، و ج برنارد (ادز)، عالم النساء: من البعثة الجديدة، نيويورك: بريغر، 1985، و ك. ف شلوفة"، التغيير واختيار الزوج بين النساء الفلسطينيات في إسرائيل، في ب. سويرسكي و م. سافير، ادز.، دعوة المساواة الخادعة: النساء في إسرائيل، نيويورك: بيرغامون برس، 1991.

27) أعلنت الحكومة الإسرائيلية بأن بعض القرى والمدن هي "كمناطق تطوير" ووضعت مصادر جوهرية في مشاريع التصنيع في هذه المحليات. إلا أن معظم هذه المناطق ذات أغلبية يهودية. لم تدعم الحكومة الإسرائيلية بمصادر مالية مباشرة ولا بحوافز القروض التصنيع في أو قرب المدن، البلدات أو القرى الفلسطينية. الرجاء الإطلاع على أ. فارس، 1996.

28) עמליה סער ונור פלאח ... מחקר עתידה...

29) החסמים המוצגים הם בהסתמך על ניסיון פרויקט התעסוקה עתידה בעבודה עם נשים ערביות, ועל הנסיון של תוכניות ומרכזי תעסוקה נוספים הפועלים בקרב החברה הערבית.