"שוויון זכויות חברתי ומדיני גמור" לערבים אזרחי ישראל-מציאות, התחייבות או מילים ריקות?

ברור כמעט לכולם היום שהחברה הישראלית רחוקה מלהיות חברה שוויונית. אלא חברה שמפלאה בין אזרחיה היהודים ובין אזרחיה הערביים הפלסטינים בין אזרחיה ואזרחותיה, בין אזרחיה העשירים ואזרחיה העיניים. החברה הישראלית היום משוסעת למגזרים שונים.

המיעוט הפלסטיני אזרחי המדינה מהווים 20% מכלל האוכלוסיה הסתקלות שטחית ביותר על כל תחום מתחומי החיים, חינוך, בריאות, תשתיות, דיור וכ'... מראה הפער הקיים בין החברה הפלסטינית בתוך ישראל לבין כלל אזרחי המדינה.

לדוגמא אם נקח את תקציב המדינה וננתח אותו לפי אחוז ההשקעה בחברה הערבית מתקבלת תמונה ברורה של אפליה.

התיחסות יותר מעמיקה הלוקחת לא רק את מימד אחד אלא משלבת שאר הגורמים המשפיעים על החיים בנוסף למימד של האפליה ההיסטורית והאקומלציה של אפליה זו במשך השנים תוכל רק להעמיק את העניין... אבל לא בשל כך נסעתי מנצרת.. אני מניחה שנתונים אלה ויותר חמורים מוכרים לרב הנוכחים- נוכחות באולם....

ידוע כמעט לכולם ביום שהמציאות היא לא שוויונית (ולזה מספר דוגמאות) וידוע גם שאם נתיחס אליה כהתחיבות אז ולפי הנסיון של הפלסטינים אזרחי המדינה לאורך כל השנים ועם כל הממשלות רב ההתחיבויות נשארו מילים ריקות או גרמו לשינויים לפסטיים שלא הצליחו להוות פתרון אמיתי לבעיות החברה.

והשאלה: האם אפשר אחרתה כל נסיון לענות על השאלה הזו מביא את מספר אמם! אם... ואם ואם.. וכתוצאה מזה הופכות את התשובה להשערתית, חזונית , חלומית. אבל מה רע בלחלום?

כן החברה הישראלית ועד כמה שזה נשמע אבסורדי היום יכולה להיות חברה שוויונית... אם נעבור כמה מכשולים:

מכשול הראשון: ההיסטוריה

כדי שנוכל לחיות בחברה שוויונית מדינת ישראל צריכה להרהר בהיסטוריה של קיומה. . והכוונה כאן להירהור ח'לוני ביקורתי היסטורי ולא להרהור א– היסטורי המחבר בין יציאת מצרים שכביכול קראתה לפני אלפי שנים להווה.. אלא המסתקל להיסטוריה החדשה ומנתח את קשרי התנועה הציונית ואופיה ומקיר באחריות ההיסטורית שהקולקטיב הציוני נושא אותו כלפי העם הפלסטיני כקולטיב וחלקו בנקבה הפלסטינית.. אחריות היסטורית הוא תהליך של תודעה ותהליך שיאפשר reconselution.

במציאות היום ההיסטוריה משמשת רקלי פוליטי להגברת הפחד והגברת ההדחקה.

אחריות היסטורית שתלווה בתהליך דומה אצל העם הפלסטיני (ואי לכך תהליך כזה הוא אטופי שהתנאי לקיומו קיום שתי מדינות רבוניות) תאפשר צעידה קדימה לבניית עתיד בטוח לשני העמים. תהליך ההרהור חייב לעשות גם אצל המיעוט הפלסטיני החיי במדינה להבנה היסטורית ביקורתית, מה שהתר חש ב 48.

אחריות היסטורית תאפשר דיון צבוירי על מהוות המדינה שנרצה לחיות בה, האם המדינה תמשיך להיות מדינת היהודים או מדינה של כל אזרחיה? ואם היא מדינה של כל אזרחיה מה עם שאר היהודים בעולם? ומה עם הפלסטינים במדינה? ומה הקשר שלהם לפלסטינים במדינת פלסטין?

אך אפשר לשמור על האופי הדמוקרטי של המדינה של כל אזרחיה?

אך תחלק המדינה משאביה באופן שווה? אך תאפשר ותתמוך במיעוטים השונים שבתוכה.. האם היא התיה מדינה דו לאומית ולפי איזה בסיס? או תיהי מדינה בוסט לאומית? האם תאפשר למיעוטים בחברה שותפות מלאה בחיים האזרחיים? או תמשיך להגביל את ההשתתפות בעשיה הפולטית לקבוצות מיעוט בתוכה..?

תהליך כזה חייב אותו להסתקל על כל החוקים המפלים כולל "חוק השוות" ולתקן את כל החוקים באופן שיאפשר שוויונות....

זה חזון שלחלק מכם פורשו "סוף למדינת היהודים"... וסוף למדינת הלאום בכלל... ולכן כפי שאמרתי זה חזון לחוק...

עד אז נצטרך להמשיך ולעסוק ברפורמה וזה מה שיהולנו עושה ליום, ולנסות לסגור פערים דרך ניתוחים קוזמטיים.. שאין לי שום התנגדות אליהם אבל נמשיך לחיות בלי חזון או בתלום שהיפוך לסים, כמו האלה שחולמים על מדינה יהודית בארץ ישראל השלמה או אלה שתולמים על מדינה פלסטינית בפלסטין ההיסטורית.

25%

20%

15%

האוכלוסיה הערבית

משרד העבודה והרווחה

10%

משרד התחבורה

משרד השיכון

5%

תשתיות

משרד חינוך

2001 2000 1999

שנה