"חברה אזרחית במאבק על אופיה של המדינה"

"חברה אזרחית במאבק על אופיה של המדינה"

החברה האזרחית הערבית פלסטינית בישראל הינה שונה במהותה מהחברה האזרחית בישראל,

שורשיה ההיסטוריים התחילו להתהוות לפני קום המדינה כאשר בהתחלת המאה הקודמת החלו להתארגן ארגוני צדקה למיניהם. ארגונים אלו הוקמו ע"י האליתה השלטת בזמנו בעיקר בערים הגדולות כאשר מטרתם העיקרית מתן עזרה לנזקקים.

חלק ניקר מהארגוניים האלה לא שרד את הנקבה ופעולותיהן הופסקו, החלק הקטן שכן המשיך את הפעילות לרב נשאר עד היום כארגוני צדקה דתיים הקשוריים לדתות השונות.

השנים הראשונות לאחר קום המדינה ובמיוחד שנות המשטר הצבאי לא הוו אקלים המעודד התארגוניות פוליטיות או אזרחיות, לכן כמעט ולא הוקמו ארגוניים בשנים הללו.

שנות השבעים המאוחרות והשמונים הראשונות הוו התחלה של הקמת ארגונים חדשים, שבעיקר הוקמו כדי לפתח שירותיים שהממשלה לא דאגה לפתוחם בחברה הערבית, ארגונים אלו היו בעיקר ארגוני מתן שירותיים בחלקם שירותיים מקצועיים שלא פותחו ע"י הממשלה.

בסוף שנות השמונים התחלת שנות התשעים ארגונים אזרחיים עם מטרות לשינוי חברתי החלו להתארגן אשר משתמשים באסטרגיות שונות לשינוי חברתי ומנסות לאתגר מצד אחד את הדימוקרטיה הישראלית בכלים דימוקרטיים העומדים לרשותם, ומצד שני בחלקם מאתגרים את המנהיגות הפוליטית בתוך החברה בכלים מקצועיים ויצרתיים שהם-ן משתמשים בהם..

באופן לא יצוגי אפשר לציין שהארגונים האלה פועלים למען דימוקרטיזציה ושוויון בתוך החברה הישראלית ובתוך החברה הפלסטינית בישראל.

השאלה עד כמה ארגונים אלה שותפים בשיח על אופי המדינה? עד כמה אפשר לדבר על שותפות מלאה ושוויונית במציאות הקיימת ? עד כמה החברה האזרחית הערבית פלסטינית מסוגלת לנטרל את פערי הכח המבניים הקיימים בין יהודיים וערביים במדינה כדי שיתאפשר שיח מהותי בעניין?

כדי לדון בעניין צריך לפתוח כל הנושאים לדיון פתוח ומעמיק ולנסות להציע פתרונות ל:

אופי של המדינה:

ברור לי כי ישנן מכשולים אמיתיים לקיום דיאלוג אמיתי על האופי של המדינה. אבל למרות זאת אני כן ומציעה לכולם-ן לנסות ולחשוב איתי ביחד האם ישנו אופי היפוטיטי אטופי חזוני שיאפשר לכל האזרחים במדינה להרגיש שייכות זהה, ושותפות כנה, ושוויון מהותי, וכבוד הדדי?

אופי המדינה כיום נקבע ע"י מיסדיה שהגדירו אותה כמדינה יהודית ודמוקרטית, וע"י קובעי המדיניות היום במדינה כמו כן ע"י מעצבי דעת הקהל וסוכני השינוי השונים בחברה. אופי זה מהווה בפני עצמו ניגוד מהוותי. וכפי שנטען חוזר ושוב ע"י גדולי הדור כמו ישעיהו לוביביש.

בהיותה מדינה יהודית ובהיות היהדות דת ולאום, הדבר מנציח לא רק האי שוויון נגד אזרחיה הפלסטינים אלא גם מנציח המאבק הפנימי על אופי היהדות במדינה, האם אנו מדברים על יהדות חרידית או חילונית? איזה סוג של חרידיות ישלוט ויקבע לכולם אופן החיים? מה מידת היהדות הנדרשת כדי לשמור על יהדות המדינה? על איזה ערכים דימוקרטיים מוכנים לוותר בכדי לשמור על יהדות המדינה?

האם אפשר לחשוב על הגדרה למדינה שתהיה כוללת המכניסה אליה את כל אזרחי המדינה ואת כל קבוצות האוכלסיה או נמשיך להשתמש בהגדרה המדירה חלק מהאזרחיים "מדינת כל אזרחיה" העלתה דיוניים נרחבים מה צריך להוסיף להגדרה זאת כדי שתכיל הכל?

רב ומיעוט

במדינות רבות בהן חיים קבוצת רב וקבוצת מיעוט השיח הבין לאומי מקיר בצורך להגנת זכיות המיעוט מהדומננטיות של הרב. מנקודת הראיה של האזרחיים הערביים הפלסטינים לא רק שישנו צורך בהגנה על זכיותיו האזרחיות במדינה, זכות לשמור על השפה והתרבות הערבית הפלסטינית, אלא ישנו צורך להקרה רשמית בזכויות הקולקטיביות של הפלסטינים אזרחי המדינה, הנובעות מהשונות הקבוצתית מקבוצת הרב, הקרה בקשר ההיסטורי המיוחד עם מולדתו ועמו הפלסטיני ולקיחת אחריות על העבל וההרס שנגרם לו. אחריות היסטורית שמטרתה לא חיפוש אשמימם אלא בסיס לעתיד שוויוני.

באופן קונקרטי ומנקודת המבט שלנו כאזרחיים פלסטינים אנו חושבים שאלטרנטיבה כזאת צריכה להבטיח:

דו לשוניות מהותית

אי לכך שינוי המצב ידרוש מאבק משותף שיכול לשנות הסטטוס קווא וישמיח אלטרנטיבה שתאפשר לכולם חיים לפי אמונותם ואפיוניהם.