נשים פלסטיניות אזרחות המדינה

נשים פלסטיניות אזרחות המדינה הן חלק מהמיעוט הפלסטיני במדינה ומושפעות מהמציאות הפוליטית והכלכלית.

בדרך כלל הן מושפעות

• מהאפליה נגד האוכלוסייה הפלסטינית במדינה

• מהאפליה נגד נשים במדינה

• ומהאפליה הקשורה לאופי הקונסרווטיבי השבטי בתוך החברה הפלסטינית עצמה

במשך השנים פיתחו הנשים מוסדות שונים לשינוי מעמדן בחברה

מוסדות צדקה

בהתחלת המאה העשרים סוף המאה ה19 החלו נשים פלסטיניות מהמעמד הגבוהה להתארגן והקימו מוסדות צדקה שמטרתן הייתה לעזור לנזקקים בתוך האוכלוסייה, בחלקן תמכו בלימוד צעירות מהמעמד הנמוך ותמכו בהקמת בתי ספר ואפילו אוניברסיטאות (ביר זית לדוגמא). המאפיין להתארגנות זו הייתה שלרב היא התמקדה בערים הגדולות ולרב היו נשים מהמעמד הגבוהה או נשות או אחיות המנהיגות הפוליטית.

בישראל המשיכו חלק מארגוני הצדקה הנשים להתקיים ובמיוחד אלה הקשורות לקבוצות דתיות שונות

התארגנות פוליטית

כחלק מתנועת השחרור הפלסטיני והתחלת ההתארגנות הפוליטית בפלסטין הצטרפו נשים למאבק הלאומי דר נהלה עבדו מציינת שנשים, במיוחד בכפרים, לקחו חלק במאבק בצורות שונות (השתתפות בהפגנות הראשונות נגד המפעל הציוני ועד) אבל לרב ההשתתפות הייתה אינדיבידואלית. בסוף שנות העשרים מהמאה הקודמת נשים התאספו והקימו ההתארגנות הארצית הראשונה כהתארגנות לוויינית לתנועה הפוליטית.

לאחר ובעקבות הנקבה הפלסטינית המשיכו נשים בפעולותיהן:

בישראל

ההתארגנות הנשית הפוליטית הראשונה הייתה של נשים המקורבות למפלגה הקומוניסטית הישראלית שחברה לנשים יהודיות מאותו מיליו פוליטי והקימו תנדי תנועת נשים דמוקרטיות שבמשך שנים רבות הייתה התנועה היחידה הפעילה בחברה הפלסטינית בישראל. עם הקמת מפלגות ערביות אחרות דאגו אלה להקמת התארגנות נשית הקשורה למפלגה כך ראינו התארגנות של נשות המפלגה הערבית המתקדמת, נשות בני הכפר, נשות בל"ד ... הפעילות הפוליטית של הנשים לא תורגמה ליצוג פוליטי הולם. (עד היום אשה אחת כראש מועצה מטעם מפלגה ציונית גם שתי הנשים בכנסת (נאדיה חלו וחוסניה גבארה היו מטעם אותה מפלגה ורק לאחרונה נכנסה חברת הכנסת חניין זועבי מטעם מפלגה ערבית בל"ד, בזכות מאבק הנשים הפימניסטיות שהעלו סוגיית היצוג הפוליטי והצליחו לחולל שינוי בועדת המעקב ולהגדיל היצוג של הנשים באותה ועדה. יצוג פוליטי נוסף הייה במועצות מקומיות כאשר השיא הייה בהכנסת שתי נשים בעירית נצרת.

ארגוני חברה אזרחית

ההתארגנויות הראשונות בתוך החברה האזרחית החלו בסוף שנות השבעים התחלת שנות השמונים מהמאה הקודמת . ההתארגנויות היו של נשים אקדמאיות שרצו לקדם מעמד הנשים או לקדם תחום הקשור למעמדן של נשים כמו ארגון נשות עכו, מואססת חדאנאת אלנאסרה שאומנם יוסדו ע"י נשים ונוהלו ע"י נשים ומטרתן העיקרית הייתה קידום מעמד הנשים ע"י תמיכה בפיתוח תשתיות לטיפול בילדי אמהות עובדות או תשתיות תומכות ביציאת נשים לעבודה.

ארגונים אלה בחלקן התפתחו להיות מהמובילים בתנועה הפמיניסטית כמו מרכז אלטפולה מואססת חדאנאת אלנאסרה הפועל בגישה פמיניסטית ומשתתף בהתארגנויות הפמיניסטיות השונות ובין מוביליה, ובחלקן נשארו ארגוני שינוי חברתי כללי.

ארגונים פמיניסטים בתוך החברה האזרחית

פעילות פמיניסטית משותפת

התחלת הפעילות הפמיניסטית הפלסטינית המוצהרת בישראל החלה באופן אינדיבידואלי בתוך ארגונים פמיניסטים יהודיים קיימים כמו קווי הסיוע, ארגון אישה לאישה בחיפה ומרכזי הסיוע בירושלים. במשך הפעילות ראו הפמיניסטיות הפלסטיניות חשיבות ההתארגנות הנפרד כדי שיכלו לגרום לשינוי בתוך החברה הפלסטינית. הצורך הזה היה ברור לחלק מהשותפות בתנועה הפמיניסטית הכללית ולא הורגשה התנגדות כשהוקם הקולקטיב הפלסטיני העצמאי באישה לאישה חיפה אבל כשרצו הנשי הפלסטיניות בקולקטיב להקים ארגון עצמאי התפצלו הקולות והייתה התנגדות (לא הבינו הצורך בהתארגונות נפרדת) אבל למרות זאת התפתח הקולקטיב לארגון פמיניסטי עצמאי וממשיך לפעול בקואליציית הארגונים הפמיניסטים בחיפה. במקביל היינו עדים למאבק אנטגוניסט בין פעילות פלסטיניות ופעילות יהודיות בקוי סיוע שהסתיים בהפרדות והקמת ארגון פלסטיני עצמאי שמפתח שירותי תמיכה וסיוע לנשים הסובלות מאלימות מינית.

ארגונים אקטיביסטיות פלסטיניות

ההתארגנות האקטיביסטית הראשונה שהגדירה את עצמה התארגנות פמיניסטית הייתה ארגון ג'פרא שהוקם ע"י פעילות צעירות הבולטת בהן הייתה מרוה גבארה מכפר טייבה אשר החלה בפעילות פמיניסטית בכפרה. ובמקביל לה ארגון אלפנאר בחיפה וירושלים שהובילה הפעילות בו מנאר חסן (דר מנאר חסן כיום) שני ההתארגנויות חדלו מלהתקיים תקופה קצרה לאחר הקמתם. קבוצת אלפנאר חזרה לפעילות בשנה האחרונה. יש לציין שהקבוצה הייתה ראשונה בהצגת גישה ושיח רדקאלי תוך חברתי אשר אתגר המערכת הפטריארכאלית ומוסדותיה ועקרונותיה.

ארגונים פמיניסטית

בשנות השמונים והתשעים יוסדו ארגוני נשים ארציים שהגדירו את ארגונם כארגון פמיניסטי לרב הוקמו לטיפול בנושאים כמו אלימות נגד נשים (מינית ופיזית) קידום מעמדן של נשים ועד מהרה הפעילות התרחבה וכללה עצמאות כלכלית של נשים, תעסוקת נשים, הכשרות מקצועיות לנשים, יזמות עסקית, העצמה אישית של הנשים וקידום לימודים אקדמאיים לנשים.

ארגונים אלה קיימים כיום בנגב, במשולש ובגליל ופועלים ביחד ולחוד לשינוי.

בתוך הארגונים הפמיניסטים כיום פועלים ארגונים עם גישות שונות רדיקאליות ופוסט קולוניאליות, פמיניסטיות אסלאמיות ופמיניסטיות לאומניות, פמיניסטיות רדיקליות משוחררות ומשחררות (והיא גישה המתפתחת מתוך החברה ביקורתית ומאתגרת)

ונבנו קואליציות למאבק בפשעי כבוד המשפחה, ועד פעולה לקידום דני אישיות שפעל לשינוי בנושאים הקשורים לנישואי קטינות פוליגמיה ועד, ועד פעולה בנושא מעמדן של נשים פלסטיניות אזרחות המדינה שמקדם מאז 1993 דו"חות אלטרנטיבות ה CEDAW לאו"ם.