דו לשוניות ורב תרבותיות בגיל הרך ثنائية اللغة والتعددية الثقافية في مرحلة الطفولة المبكرة

זה שם יום העיון שאליו הגענו היום. השאלה שלי מה עולה לכם-ן בראש ברגע שרואים את הכותרת? איזה שפה תקראו? מה הן ההנחות שעולים בראש שרואים את שם היום עיון? מה מבטא סדר השפות עבורכם-ן? האם הסדר בכלל קובע? מה הוא מבטא? סמנטיקה? כח? אילוץ?....

האם יש אלטרנטיבות אחרות?

אלטרנטיבה מספר 1:

ثنائية اللغة والتعددية الثقافية في مرحلة الطفولة المبكرة

דו לשוניות ורב תרבותיות בגיל הרך

מה עשינו היפוך התפקידים? האם זה מה שאנחנו שואפים- שואפות אליו?

אלטרנטיבה מספר 2:

דו לשוניות ורב תרבותיות ثنائية اللغة والتعددية الثقافية

בגיל הרך في مرحلة الطفولة المبكرة

ثنائية اللغة والتعددية الثقافية דו לשוניות ורב תרבותיות

في مرحلة الطفولة المبكرة בגיל הרך

אלטרנטיבה מספר 3 שהשתמשו בה בתוך ההזמנה:

בתוכנית البرنامج Program

בתוכנית البرنامج Program

בתוכנית البرنامج Program

ברור שהבחירה לא קלה ולא נייבית! ובטח לא מקרית! הדלימה שעמדה בפני המארגנים-ות היא מסוג הדלימות שעמודת בפני כל מי שעוסק בחינוך בגיל הרך או כל מי שחיי ועובד עם ילדים ילדות וחשוב אך שהבחירות שלו-ה לא יגבילו הילד הילדה. דילמה דומה עמדה בפנינו במרכז אלטפולה כאשר בשנת 1992 הוזמנו להשתתף בפרויקט הוצאת ספר ילדים שמרכז אדווה רצה לתרגם לעברית והציעו לנו לתרגם הספר גם לערבית החלטנו להוציא את הספר בשתי השפות. התלבטנו עם הדלימה של סדר השפות והחלטנו להוציא ספר דו לשוני כאשר סדר השפות בכל דף משתנה....

כל האופציות הוכנוסו לספר. השקענו בספר מחשבה וכספיים בתקווה שיהווה מודל לספרים אחרים שיבאו... האם נוצרו יותר כאלה????

השאלה היא האם בכלל הבעיה בארץ היא עם הרב תרבתיות?

דיפדוף מהיר באתר משרד החוץ מתברר שאנו חיים בחברה רב תרבותית

"That multiculturalism in Israeli society exists is beyond doubt, and the vast majority of people are very tolerant of and take pleasure in the mosaic that surrounds them."

האמנום?

מתעצם השיח בעולם בנושא החברות הרב תרבותיות והחינוך מערבב- תרביות או הכבוד לשנות Respect for diversity וההכלה החברתית Social inclusion והרצון לחיות בכפר הגלובאלי. מתעצמת חשיבות העלאת המודעות להשפעת ההתרחשיות בכפר הגלובאלי אם זה קונפליקטים או מלחמות או מפגיעים בריאותיים וסביבתיים על חיי כל אחד ואחד מאיתנו ולכן חשיבות העלאת המודעות על התלות והקשר ביננו לבין האירועים וההתרחשיות. דבר המצטרך פיתוח קשוריי חיים המאפשרים משא ומתן מעבר לגבולות, הבנה בין התרביות וקבוצות הלאומיות והאטניות והדתיות השונות השותפים לאותה חברה.

לעומת זה רב תרבתיות בארץ התקשרה לרב עם קבוצות העולים השונים שהגיעו מארצות השונות וחשיבות מתן מרחב לשונות הקיימת בתוך האוכלוסיה היהודית בארץ. במרחבים ליבראליים יותר בארץ מכניסים לתוך הרב תרבתיות את השונה הדתי (יהודים מוסלמים ונוצרים ודרוזים) השונה הלאומי לרב לא מקבל התיחסות.

וכך הרב תרבתיות מבטאת לפעמים נייבות פוליטית או נסיון מתוחכם (פולטיקאלי קורקטPolitically correct ) לאסימליציה או ניטרול פוליטי לקבוצות המיעוט. אחרים ודפקא מהכיוונים הפונדמנטלסטיים הדתיים או הימין הלואמניים מקבוצת המיעוט או הרב, משתמשים בטיעון הרב תרבותי כדי להמליץ ולהבטיח הסיגרגאציה ו-או שימור הזהות התרבותית.

אי לכך אנחנו צריכים לשאול:

האם אנו מדברים על גישה שמטרתה היא לשפר את היוכלות של המיעוט-מיעוטים כדי להגיע לסטנדרטים של הרב? או האם אנחנו גם מצפים מהרב לערוך בדיקה מחודשת למעמדן? לשימוש בכח שלהם-ן? במעמדם-ן הבריווליגי?

ב1744 המתנחלים הלבנים בווירגניה התפלאו למה שהתושביים האינדגינס לא שולחים הילדים לבית הספר.............. הסיפור

האם הכוונה היא ליצור חברה משותפת חדשה המכירה ומכבדת השונות ומחזקת הדמיון או אנו מדברים על לאלף את המיעוט כדי שיקבלו את העליונות והשלטון של הרב? ואם הדבר לא יצליח לאחר 61 שניים למרות כל נסיונות ההשתקה אז נעלה המנה ונתחיל לחוקק חוקים שימנעו מהמיעוט להתחבר לסמליו ההיסטוריים או הלאומיים או התרבותיים....

והשאלה הגדולה האם אפשר לדבר על רב תרבתיות במצב של קונפליקט לאומי? כאשר התרבות של לאום אחד נהרסת יום יום ע"י הרב השלט?

כאשר הנרטיב ההיסטורי של העם הפלסטיני לא מכובד? כאשר השיח השלט לא מוכן להכיר בי כחלק מהעם הערבי הפלסטיני?

בשנות ה80 נהגנו להגיד אין דו קיום בלי קיום

כיום האמירה עודנה תקפה אין רב תרביות בלי קיום התרבויות השונות ובארץ אין רב תרבתיות בלי ההקרה במיעוט הפלסטיני כמיעוט לאומי יליד.

האם אפשר לדבר על רב תרבתיות בהעדר הזכות הבסיסית לזהות שהאמנה של זכיות הילד מבטיחה אותה ומחייבת המדינה לשמור על זכות כל ילד לזהות ואזרחות?

אך אפשר להבנות ולקדם חברות משותפות? המבוססות על כיבוד זכיות האדם באשר הוא, ותבטיח הכלה חברתית? אך אפשר לחזק את הבסיס לחברה אזרחית דמוקרטית פתוחה המבטיחה שמירה על זכיות כל המיעוטים בתוכה?

ואך אפשר לקדם החזון הזה בגיל הרך?

לדעתי צריך להכיר ראשית בקונטקסת שאנו פועלים בו ובמיוחד הקונטקסת ההיסטורי (שכולל הנרטיבים של שני העמים). ובמסגרת קונטקסת זה צריך לפעול בשלוש רמות

הרמה ההתנהגותית

הקונטקסט ההיסטורי

עמדות ורגשות רמה מבנית

ידע וקשורים

חשוב שהאסטראטיגיות יהיו הוליסטיות ויתיחסו למכלול הגורמים

לדוגמא בהתיחס לזה שהחברה הפלסטינית בישראל ובמיוחד הזהות הפלסטינית לא קבלה במשך 61 השנים האחרונות התיחסות מהמסד החינוכי, במובן של נראות וכבוד אלא אם היתה התיחסות אז היתה הדרה והשתקה, דבר שהשפיע גם על המחנכת הפלסטינית (שבחלקן הפנימו את הדיכוי אפילו) ראינו לנכון במרכז אלטפולה:

ברמה של העמדות והרגשות ידע וקשורים: פיתחנו גישה יחודית שמקשורת לגישה מתחום הפדגוגיה המשחררת המעצימה שבונה על היכולות והידע של המחנכת, כולל הידע התרבותי Heritage Knowledge שהיא מביאה אתה למפגש ועודדנו התמדודות ביקורתית עם ידע זה. השתמשנו בגישה חינוכית פעילה המאפשרת התמדדות לא רק עם הידע אלא גם נותנת מקום לביטוי עמדות וחיזוק קשורים.

ברמה המבנית: כאן פעלנו ברמות שונות

ברמה המבנית החומרית פתחנו חומרים שהמחנכת, ההורים וכל מי שחי ועובד עם ילדים יכול להשתמש בהם. חומרים אלו גם נתנו נראות למרכיבים חשובים בפתוח הזהות של התינוק: שירים, מאכלים משחקים וכו

דאגנו שחומרים אלא גם יכבדו את זכיות האדם ולא יהיו סקסטיות או שווניסטיות.

וגם חומרים שיהוו חלון לעולמות ותרביות אחרות

ברמה המבנית הממשלתית

השתתפנו במאמצי לובי שונים כולל שינוי חוק חינוך חובה וערכנו מחקרים והשמשנו בהם לשינוי החומרים המגיש משרד החינוך לילד ילדה ערבית.

ברמה ההתנהגותית

המודל שבנינו במרכז מנסה להיות צמח בכיוון

זה שם יום העיון שאליו הגענו היום. השאלה שלי מה עולה לכם-ן בראש ברגע שרואים את הכותרת? איזה שפה תקראו? מה הן ההנחות שעולים בראש שרואים את שם היום עיון? מה מבטא סדר השפות עבורכם-ן? האם הסדר בכלל קובע? מה הוא מבטא? סמנטיקה? כח? אילוץ?....

האם יש אלטרנטיבות אחרות?

אלטרנטיבה מספר 1:

ثنائية اللغة والتعددية الثقافية في مرحلة الطفولة المبكرة

דו לשוניות ורב תרבותיות בגיל הרך

מה עשינו היפוך התפקידים? האם זה מה שאנחנו שואפים- שואפות אליו?

אלטרנטיבה מספר 2:

דו לשוניות ורב תרבותיות ثنائية اللغة والتعددية الثقافية

בגיל הרך في مرحلة الطفولة المبكرة

ثنائية اللغة والتعددية الثقافية דו לשוניות ורב תרבותיות

في مرحلة الطفولة المبكرة בגיל הרך

אלטרנטיבה מספר 3 שהשתמשו בה בתוך ההזמנה:

בתוכנית البرنامج Program

בתוכנית البرنامج Program

בתוכנית البرنامج Program

ברור שהבחירה לא קלה ולא נייבית! ובטח לא מקרית! הדלימה שעמדה בפני המארגנים-ות היא מסוג הדלימות שעמודת בפני כל מי שעוסק בחינוך בגיל הרך או כל מי שחיי ועובד עם ילדים ילדות וחשוב אך שהבחירות שלו-ה לא יגבילו הילד הילדה. דילמה דומה עמדה בפנינו במרכז אלטפולה כאשר בשנת 1992 הוזמנו להשתתף בפרויקט הוצאת ספר ילדים שמרכז אדווה רצה לתרגם לעברית והציעו לנו לתרגם הספר גם לערבית החלטנו להוציא את הספר בשתי השפות. התלבטנו עם הדלימה של סדר השפות והחלטנו להוציא ספר דו לשוני כאשר סדר השפות בכל דף משתנה....

כל האופציות הוכנוסו לספר. השקענו בספר מחשבה וכספיים בתקווה שיהווה מודל לספרים אחרים שיבאו... האם נוצרו יותר כאלה????

השאלה היא האם בכלל הבעיה בארץ היא עם הרב תרבתיות?

דיפדוף מהיר באתר משרד החוץ מתברר שאנו חיים בחברה רב תרבותית

"That multiculturalism in Israeli society exists is beyond doubt, and the vast majority of people are very tolerant of and take pleasure in the mosaic that surrounds them."

האמנום?

מתעצם השיח בעולם בנושא החברות הרב תרבותיות והחינוך מערבב- תרביות או הכבוד לשנות Respect for diversity וההכלה החברתית Social inclusion והרצון לחיות בכפר הגלובאלי. מתעצמת חשיבות העלאת המודעות להשפעת ההתרחשיות בכפר הגלובאלי אם זה קונפליקטים או מלחמות או מפגיעים בריאותיים וסביבתיים על חיי כל אחד ואחד מאיתנו ולכן חשיבות העלאת המודעות על התלות והקשר ביננו לבין האירועים וההתרחשיות. דבר המצטרך פיתוח קשוריי חיים המאפשרים משא ומתן מעבר לגבולות, הבנה בין התרביות וקבוצות הלאומיות והאטניות והדתיות השונות השותפים לאותה חברה.

לעומת זה רב תרבתיות בארץ התקשרה לרב עם קבוצות העולים השונים שהגיעו מארצות השונות וחשיבות מתן מרחב לשונות הקיימת בתוך האוכלוסיה היהודית בארץ. במרחבים ליבראליים יותר בארץ מכניסים לתוך הרב תרבתיות את השונה הדתי (יהודים מוסלמים ונוצרים ודרוזים) השונה הלאומי לרב לא מקבל התיחסות.

וכך הרב תרבתיות מבטאת לפעמים נייבות פוליטית או נסיון מתוחכם (פולטיקאלי קורקטPolitically correct ) לאסימליציה או ניטרול פוליטי לקבוצות המיעוט. אחרים ודפקא מהכיוונים הפונדמנטלסטיים הדתיים או הימין הלואמניים מקבוצת המיעוט או הרב, משתמשים בטיעון הרב תרבותי כדי להמליץ ולהבטיח הסיגרגאציה ו-או שימור הזהות התרבותית.

אי לכך אנחנו צריכים לשאול:

האם אנו מדברים על גישה שמטרתה היא לשפר את היוכלות של המיעוט-מיעוטים כדי להגיע לסטנדרטים של הרב? או האם אנחנו גם מצפים מהרב לערוך בדיקה מחודשת למעמדן? לשימוש בכח שלהם-ן? במעמדם-ן הבריווליגי?

ב1744 המתנחלים הלבנים בווירגניה התפלאו למה שהתושביים האינדגינס לא שולחים הילדים לבית הספר.............. הסיפור

האם הכוונה היא ליצור חברה משותפת חדשה המכירה ומכבדת השונות ומחזקת הדמיון או אנו מדברים על לאלף את המיעוט כדי שיקבלו את העליונות והשלטון של הרב? ואם הדבר לא יצליח לאחר 61 שניים למרות כל נסיונות ההשתקה אז נעלה המנה ונתחיל לחוקק חוקים שימנעו מהמיעוט להתחבר לסמליו ההיסטוריים או הלאומיים או התרבותיים....

והשאלה הגדולה האם אפשר לדבר על רב תרבתיות במצב של קונפליקט לאומי? כאשר התרבות של לאום אחד נהרסת יום יום ע"י הרב השלט?

כאשר הנרטיב ההיסטורי של העם הפלסטיני לא מכובד? כאשר השיח השלט לא מוכן להכיר בי כחלק מהעם הערבי הפלסטיני?

בשנות ה80 נהגנו להגיד אין דו קיום בלי קיום

כיום האמירה עודנה תקפה אין רב תרביות בלי קיום התרבויות השונות ובארץ אין רב תרבתיות בלי ההקרה במיעוט הפלסטיני כמיעוט לאומי יליד.

האם אפשר לדבר על רב תרבתיות בהעדר הזכות הבסיסית לזהות שהאמנה של זכיות הילד מבטיחה אותה ומחייבת המדינה לשמור על זכות כל ילד לזהות ואזרחות?

אך אפשר להבנות ולקדם חברות משותפות? המבוססות על כיבוד זכיות האדם באשר הוא, ותבטיח הכלה חברתית? אך אפשר לחזק את הבסיס לחברה אזרחית דמוקרטית פתוחה המבטיחה שמירה על זכיות כל המיעוטים בתוכה?

ואך אפשר לקדם החזון הזה בגיל הרך?

לדעתי צריך להכיר ראשית בקונטקסת שאנו פועלים בו ובמיוחד הקונטקסת ההיסטורי (שכולל הנרטיבים של שני העמים). ובמסגרת קונטקסת זה צריך לפעול בשלוש רמות

הרמה ההתנהגותית

הקונטקסט ההיסטורי

עמדות ורגשות רמה מבנית

ידע וקשורים

חשוב שהאסטראטיגיות יהיו הוליסטיות ויתיחסו למכלול הגורמים

לדוגמא בהתיחס לזה שהחברה הפלסטינית בישראל ובמיוחד הזהות הפלסטינית לא קבלה במשך 61 השנים האחרונות התיחסות מהמסד החינוכי, במובן של נראות וכבוד אלא אם היתה התיחסות אז היתה הדרה והשתקה, דבר שהשפיע גם על המחנכת הפלסטינית (שבחלקן הפנימו את הדיכוי אפילו) ראינו לנכון במרכז אלטפולה:

ברמה של העמדות והרגשות ידע וקשורים: פיתחנו גישה יחודית שמקשורת לגישה מתחום הפדגוגיה המשחררת המעצימה שבונה על היכולות והידע של המחנכת, כולל הידע התרבותי Heritage Knowledge שהיא מביאה אתה למפגש ועודדנו התמדודות ביקורתית עם ידע זה. השתמשנו בגישה חינוכית פעילה המאפשרת התמדדות לא רק עם הידע אלא גם נותנת מקום לביטוי עמדות וחיזוק קשורים.

ברמה המבנית: כאן פעלנו ברמות שונות

ברמה המבנית החומרית פתחנו חומרים שהמחנכת, ההורים וכל מי שחי ועובד עם ילדים יכול להשתמש בהם. חומרים אלו גם נתנו נראות למרכיבים חשובים בפתוח הזהות של התינוק: שירים, מאכלים משחקים וכו

דאגנו שחומרים אלא גם יכבדו את זכיות האדם ולא יהיו סקסטיות או שווניסטיות.

וגם חומרים שיהוו חלון לעולמות ותרביות אחרות

ברמה המבנית הממשלתית

השתתפנו במאמצי לובי שונים כולל שינוי חוק חינוך חובה וערכנו מחקרים והשמשנו בהם לשינוי החומרים המגיש משרד החינוך לילד ילדה ערבית.

ברמה ההתנהגותית

המודל שבנינו במרכז מנסה להיות צמח בכיוון