האם הלוגיקה היחידה בקבלת החלטות, היא הלוגיקה של המלחמה?

השאלה המרכזית של המושב הזה היא האם הלוגיקה היחידה בקבלת ההחלטות היא הלוגיקה של המלחמה? יכולתי לשאול עשרות שאלות כדי להבין מה התכוון השואל –ת? אבל מנחה מושב זה שלח לי שאלות ספציפיות יותר ורצה שנתייחס לשאלות כמו:

איך התגלגלנו למלחמה? איך קרה שלפני שנה כולם דיברו על סדר יום חברתי או התווכחו על השלכות ההתנתקות, אף אחד לא הזכיר מלחמה בצפון ופתאום כולם שואלים למה היא לא הייתה קודם ומתי היא תבוא עוד פעם?

החלטי לבדוק ..........

ומצאתי התמונה הזאת:

הלכתי קצת אחורה לא הרבה רק קצת לפני פחות משנתיים הצהיר הכוכב העולה- אז - בפוליטיקה הישראלית מר עמיר פרץ שר המלחמה סליחה הביטחון של היום (ואני מצטטת)

לפני הבחירות

3.5.05

"אנחנו צריכים מדיניות אחרת לחלוטין. הצגתי חזון ישראלי חדש עם מפת דרכים מוסרית למדינת ישראל ואזרחי ישראל, הכולל חתירה לשלום ולביטחון, חתירה לשייכות, לשיווין והשאיפה לכך שנבנה תו תקן אנושי".

במעמד אחר הוא ציין ש:

"שלום של גנרלים נכשל משום שהם רואים אותו במשקפת המלחמה, אני רואה את השלום במשקפת השלום"

אז מה קרא?

אפשר לענות בפשטות ולהגיד הוא נעשה גנרל!!!! האם זה מה שקרא?

מה קרא להבטחות הרבות לפני הבחירות?

"לפנות את 105 המאחזים בתוך שנה מהקמת ממשלה בראשות פרץ

לא נזגג ולא נמצמץ מול 1,500 איש שחלקם הגדול מצפצף על מדינת ישראל ועל סמליה - הצבא והמשטרה", אמר פרץ, שהוסיף: "מה שנולד בחטא צריך להתפנות".

מפלגת העבודה מציעה להעלות את תקציב החינוך ב-10 מיליארד שקל

הקטנת שיעור האבטלה ל-5% בתוך 4 שנים

שכר המינימום יועלה בצורה הדרגתית ל-1000 דולר.

יש מי שיטען, בפשטות גם, שהכול בגלל חמאס או נסראללה או "ציר הרשע" סוריה ואיראן! לא הייתה לנו ברירה וכדומה בזה?

בחינוך ילדים התחום בו אני עוסקת אנחנו מנחים את ההורים לחזק את יכולת הילדים-ות שלהם לביקורת עצמית הרי לכל דבר יש צד אובייקטיבי וצד סובייקטיבי!

הצד האובייקטיבי

כאן יכול לכלול את עליית חמאס לשלטון בבחירות דמוקראטיות, את התעצמות הכוח הצבאי של חיזבאללה את ההחלשות המידיני הפנימית של נסראללה בלבנון, את האינטרסים של ארצות הברית באזור, את חטיפת החיילים בעזה ובלבנון, את התחלת התפתחות דמוקראטית בלבנון שמסקנת את המשטרים הטוטאליטריים במדינות ערב ...................

הצד הסובייקטיבי

כאן יכולים לכלול המחשבה המיליטריסטית השלטונית בישראל, תוכניות מגירה, "ההחלטה להגיב בחריפות לחטיפת חיילים בגבול הצפון התקבלה כבר בחודש מארס הקודם, ארבעה חודשים לפני פרוץ המלחמה בלבנון" אמר ראש הממשלה, אהוד אולמרט, בעדותו בפני ועדת וינוגרד" חוסר אופק מדייני, הרמטכל ותוכניות העתיד האישיות שלו, צורת קבלת ההחלטות במדינה, השפעת המחשבה הצבאית במדינה, תפיסת התפקיד של המדינה באזור, הקווים המנחים של הממשלה, יש שיטענו כאן שהמלחמה הייתה ניסיון למנוע מהממשלה המשך פנוי ההתנחלויות המשך תוכנית ההתנתקות !

אי אפשר לטעון לא הייתה לנו ברירה ! הייתה והייתה!! ואם אנו מדברים על הלוגיקה של המלחמה הרי זו לא התחילה רק במלחמת לבנון

אחרי הבחירות

לאחר מספר חודשים של חסד ותקווה אצל הרב הדומם- התמים בינינו התבשרנו על

המשך מדייניות החיסולים בשטחים

התקפות אוויריות בעזה

מעצרים של מנהיגים בשטחים

אבטלה ועוני ......

ואז

גיוס מילואים נרחב

פעולות תקיפה בשטח לבנון,

אם הלוגיקה היחידה הקיימת היא לוגיקה של מלחמה אז לא הינו שומעים שום התנגדות למלחמה! לא הינו שומעים ביקורת על המלחמה

אבל כבר ב13 ליולי היו שהפגינו מול הקריה בתל אביב נגד הלוגיקה של המלחמה

נכון 87% מהאוכלוסייה – היהודית כנראה (אותנו לא שואלים הרי) הייתה בעד המלחמה

אבל המחאה נגד המלחמה הלכה והתרחבה במשך כל תקופת המלחמה

נשים נגד המלחמה בחיפה יצאו להפגין תחת ההפגזות

כמעט כל יום בזמן המלחמה התארגנה לה קבוצה קטנה והפגינה ובשבתות נפגשו להפגנה יותר גדולה של אלפים בתל אביב וקראנו: פרץ, הבטחת חינוך וקצבאות, כל מה שקבלנו זה טנקים וגופות", אז למרות הכול פעלה לוגיקה אחרת לוגיקה שאמרה שמלחמה לא פותרת בעיות היא יוצרת עשרות חדשות

והלוגיקה הזאת לא הגיעה רק בגלל שמה שרואים משם מנצרת ומחיפה ומהצפון לא רואים מכאן!

הלוגיקה של המלחמה השתלטה בזמן המלחמה על המדיה שהתראינו בה ממוחיים צבאיים למיניהם, גברים, גנראליים,

הלוגיקה של השלום נעלמה, הייתה מדורת מהשיח הציבור גם הנשים ובאופן טבעי נשים פלסטיניות אזרחות המדינה

הלווי והיה לי זמן לנהל יומן של המלחמה יכולתי אולי היום לעמוד ולשתף איתכם בלוגיקה אחרת לוגיקה של אישה פמיניסטית אקטיביסטית עם תפיסה ביקורתית שבקרה את כל השיח המלחמתי כאן ושם.

לא כתבתי יומן אבל אני יכולה לשתף אותכם במעט ממה שהיה

בימיים הראשוניים לא האמנתי שזה קורא, למרות שהטיילים הראשוניים הגיעו קרוב מאד לבית שלי, לא האמנתי שהטירוף יכול להמשיך, הדחקתי, והמשכתי לעבוד, כמעט כרגיל, ביום הרביעי של המלחמה קבלתי מיל עם תמונות של ילדי קריית שמונה שחותמים על הטילים שנשלחים ללבנון ותמונות של הילדים הפצועים בטילים אלאה שם בלבנון, הזדעזעתי מהתמונות בכיתי, בכיתי, ישבתי מול המחשב וכתבתי מכתב ושלחתי לעולם תעשו משהו להפסיק את הטירוף שנקרא מלחמה. במכתב ההוא יצאתי נגד הלוגיקה של המלחמה השלטת לא רק בישראל אלא גם אצל נוסראללה ולא רק אצל האזרחיים היהודיים אלא גם אצל האזרחיים הפלסטיניים. הרב בימיים ההם רקדו לצלילי הטנקיים והטילים.

האופציה היחידה שנשארה לריבונו באותה עת היא להדחיק שיש סכנה בכלל, גם אני הדחקתי למרות חוסר הנחות שלווה אותי במספר הימיים הראשונים, ב19 כשקבלתי התמונות של הילדים לא יכולתי להדחיק יותר, באותו יום התחלנו לארגן הפגנה נגד המלחמה, התחלנו לחשוב מה אפשר לעשות עם כל הילדים והמשפחות שיושבים בבית ללא קייטנות ללא מקלטיים ללא אזעקות החשופים באופן מתמיד לסכנה קיומית ?

התחלנו לחשוב מאחר ואפ אחד אחר לא טרח לחשוב שיש 50% מאוכלוסיית הצפון ערביים! לא ידענו אך להתנהג המעון שמפעיל הארגון שלנו המשיך לעבוד, לא היו הנחיות מפיקוד העורף, ולא מאף אחד אחר.

התחלנו לחשוב ולהתארגן לתמוך בילדים ומשפחות בבתים והתחלנו לעבוד לממש הרעיון שנבחר "ערכות אישיות שנחלק עד הבית".

באותו יום נפלו הטילים הראשונים בתוך העיר נצרת ורצחו שני ילדים ששחקו בחצר ביתם שהיה ללא מקלט כמו 85% מהאוכלוסייה הפלסטינית אזרחי המדינה בצפון ובלי אזעקה שתתריע על הסכנה הבאה בדמותו של טיל.

נסראללה נחם והתנצל בפני תושבי נצרת, לונדון וקירשנבאום חגגו הנפילה בנצרת רק חבל שהטיל לא פגע בכנסיה, משרד החוץ הוציא גלוי דעת לעולם, פתאום גילינו שאכן נצרת נמצאת במדינה, עיתונות שרים אפילו ההפגנה שארגנו נגד המלחמה מקבלת סיקור מכובד מהCNN, פתאום מתברר שיש אזעקה שלא הופעלה בימיים הראשונות.

חשבתי אז שעכשיו אי אפשר להדחיק יותר, מה צריך יותר מפגיעה ישירה? אבל נוסראללה התנצל! נאמר לי

שיתנצל על התפקיד שלו במלחמה הזאת" שיתנצל לקורבנות בלבנון, על ההרס שנגרם על ועל..........

אבל הקורבנות בלבנון הם מהטונות של הפצצות שנפלו על אזרחים על ילדים...........

רב האוכלוסייה הערבית המשיכה להדחיק הסכנה הקיומית שהיו בתוכה גם אחרי נפילת טילים בכפרם, היום אני מבינה גם שההדחקה שמשה גם כמנגנון הגנה.

אני טוענת שמנגוניני ההגנה האלה אפשרו לאנשים להמשיך לחיות בלי מקלטיים ואזעקות הם הדחיקו את הסכנה, הרי לא הייתה להם בריריה, לא רצו לעזוב את בתיהם, הזיכרון הקולקטיבי של 48 לא הניח להם ולכן לא רצו לעזוב וגם לא היה להם גידמאקיים.

ב20 סגרנו את המעון עד הודעה חדשה, והתחלנו לעבוד בפרויקט הערכות הביתיות האישיות, הפעילות הזאת עסקו בה בנוסף לצוות 120 מתנדבות ומתנדבים בין הגילאים 4-70 הגיעו למרכז עבדו, דברו, קבלו יעוץ והרגישו שהם לא משועבדים לטלוויזיה ולפחד הרגישו שהם תורמים לקהילה.

כל שבת נסענו להפגנה, במשך השבוע ארגנו ההפגנה הבאה, השתתפנו בהפגנות מקומיות, גיסנו כספיים והמשכנו לעבוד, הכעס והכאב תורגם לעשייה, זאת הייתה הלוגיקה האחרת הלוגיקה של השלום ולכן אל תגידו לי שלא הייתה ברירה.

הייתה ברירה

לאחר המלחמה ניסו לשכנע אותנו – סליחה אותי לא נסים לשכנע הרי אני בכלל לא קיימת בלוגיקה של המלחמה, ניסו לשכנע אותכם שהמלחמה הזאת הייתה בלתי נמנעת!!

למה מלאכת השכנוע הזאת לא פועלת?

למה העיניים במדינה הם ששלמו המחיר הכבד ונעשו עיניים יותר? למה הביטחון לא השתפר? וההרגשה שהמנהיגים מפקירים את העניים ואת רב האוכלוסייה ודואגים רק לבעלי ההון? ולמה השיח הציבורי ממשיך להיות שיח של מלחמה? האם לא די בקורבנות בו ושם? האם לא די בסבל בו ושם? עד מתי הרב הדומם יישאר תמימים ויצביע ללוגיקה של המלחמה?